הפרעות קצב איטיות - המרכז הישראלי לרפואת הלב

הפרעות קצב איטיות

ברדיקרדיה (Bradycardia)

ברדיקרידה הינה ביטוי לקצב לב איטי (<60 פעימות לדקה). קיימים מספר רב של גורמים לברדיקרדיה, אשר נובעת מפעילות לא תקינה של קשרית הגת (SA node) או בעיה במערכת ההולכה. כאשר קיימת מחלה בקשרית-הגת, הקשרית שולחת גירויים חשמליים בתדירות נמוכה מדי,  קצב הלב יורד ולעיתים מתעוררים מוקדים מישניים של קצב איטי בפרוזדורים או בחדרים, אלו מונעים דום-לב מוחלט. לחילופין, כאשר מקור הבעיה במערכת ההולכה קיים למעשה חסם שאינו מאפשר העברת הגירוי החשמלי מפרוזדור אל החדר. כתוצאה ישנה פעילות איטית של החדרים וקצב הלב איטי, וזאת למרות שהקצב בפרוזדורים תקין.

במקרים רבים קצב הלב האיטי אינו בא לידי ביטוי מבחינת תסמינים (תחושה) והינו ממצא אקראי בבדיקת אק"ג או הולטר לב. אך במצבים בהם קצב הלב הינו איטי מאד, עד כדי כך שהלב אינו מזרים מספיק דם לגוף יכולים להופיע תסמינים כמו חולשה, התעלפות, או כמעט-התעלפות, דפיקות לב או תחושה של החסרת פעימה. בכל מקרה, בו יש ממצא של דופק איטי מומלץ להיוועץ עם קרדיולוג המומחה בטפול בהפרעות קצב באשר לדרך הטיפול או המעקב הדרוש. 

במצב בו הגירוי החשמלי הנוצר בעליה אינו מגיע לחדרים בשל מחלה של מערכת ההולכה החשמלית נגרם מצב הנקרא חסם עלייתי חדרי A-V Block. קיימות מספר דרגות חומרה של מחלה זו:

חסם עלייתי-חדרי מדרגה ראשונה: במצב זה, קיימת האטה במעבר הגירוי החשמלי מהפרוזדורים אל החדרים. מצב זה קל יחסית ובדרך כלל אינו גורם לירידה בקצב הלב - ולכן אינו דורש טיפול.

חסם עלייתי-חדרי מדרגה שניה: במצב זה, הקשרית העלייתית-חדרית אינה מסוגלת להעביר את כל הגירויים החשמליים מהפרוזדורים אל החדרים וחלק מהגירויים נחסמים ולא מצליחים לגרום לחדרים להתכווץ ולהזרים דם אל הגוף. קצב התכווצות הפרוזדורים במצב זה תקין, אולם קצב התכווצות החדרים נמוך מדי. מצב זה, בתלות במיקום החסם, עלול לחייב טיפול.

חסם עלייתי-חדרי מדרגה שלישית: במצב זה קיימת חסימה מלאה של מעבר הגירויים החשמליים מהפרוזדורים אל החדרים. הפרוזדורים מתכווצים בקצב תקין, אולם הקשרית העלייתית-חדרית או צרור ההולכה ע"ש היס אינם מעבירים את הגירויים החשמליים אל החדרים. בשלב זה נכנסים לפעולה מקורות קצב אחרים בחדרים ושולחים גירויים חשמליים בתדירות נמוכה הגורמים לחדרים להתכווץ ולהזרים דם אל הגוף. אולם, התדירות נמוכה, ועל כן  קצב הלב איטי מאוד. מצב זה מחייב טיפול, לעיתים מיידי.

כיצד מטפלים במקרים של ברדיקרידה ?

הטיפול בברדיקרדיה הינו בד"כ השתלת קוצב-לב. קוצב לב הינו מכשיר המוחדר מתחת לעור ומחובר באמצעות אלקטרודות ללב (מספר האלקטרודות נקבע על פי סוג הבעיה). הניתוח מתבצע בד"כ תחת הרדמה מקומית ותרופות מטשטשות וכולל חתך קטן מעל בית החזה. מטרתו של הקוצב לטפל במטופלים עם קצב לב איטי, הנובעות מהפרעות בקשרית הגת (SA node) או במערכת ההולכה החשמלית. לאחר השתלת הקוצב יש להגיע למעקב במרפאה בד"כ אחת ל-6 חודשים. אורך חיי הסוללה של המכשיר מגיע ל7-8 שנים בתלות בסוג הקוצב והשימוש שנעשה בו. כאשר מגיע הזמן מחליפים את הקוצב ומחברים למעשה מכשיר חדש לאלקטרודות הקיימות.

קוצב

כיום קיים קוצב חדש זעיר הנקרא Micra, אשר גודלו של כ-2 ס"מ בלבד, כעשירית מגודלם של קוצבים המקובלים בתחום. הקוצב מושתל ישירות ללב דרך המפשעה בצנתור תחת הרדמה מקומית. טכנולוגיה זו תורמת לצמצום משמעותי של סיבוכים הכרוכים בהשתלת קוצב רגיל, והיא איננה כרוכה ביצירת חתכים בליטות או צלקות באיזור בית החזה. לקוצב יש יכולת לשדר נתונים למערכת ניטור מרחוק. הMicra מהווה קפיצת דרך טכנולוגית, אולם בשלב זה מיועדת למטופלים עם סוג מסויים של הפרעת קצב. בעתיד הקרוב צפוייה הטכנולוגיה להשתכלל ולאפשר השתלה של מערכת קוצב זעירה בהתוויות נוספות.